פרשת תרומה

"ומאין היה להם במדבר"?

פרשת תרומה פותחת ברשימת מוצרי היוקרה של העולם הקדום. היא מכילה מוצרים יקרים, מעולם המתכות (מטלורגיה), הצבענים, הטקסטיל והעורות, עצים משובחים לבניה, סממני בושם וקטורת ואבני חן. לתהליך זיהויים ושימושם תרומה חשובה ללהכרת התרבות החומרית הקדומה.

  וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי .וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם  זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת.  וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.  וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים.  שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.  אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן (שמות כה, א-ז; לה ד, ט).

אחת השאלות המסקרנות היא מנין היה לבני ישראל חומרים אלה ? בשאלה זו התחבטו כבר הקדמונים. חלק מהתשובות נרמזות בתורה עצמה. כבר לפני יציאת מצרים מובא: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת" (שמות יב, לה). דומה שהיתה כאן גם כוונה לעתיד. יתירה מזאת, חלק מהמוצרים נלקחו שלל מחיל פרעה, כפי שמעיר המדרש: "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב –  אמר להן הקב"ה: אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים שנתתי לכם… (תנחומא, תרומה, ה).

אשר למוצרים הנילווים לקרבנות כמו סולת, שמן ויין ישנה מחלוקת בקרב התנאים האם הציווי לקרבן עולה נהג בכלל בפועל במדבר:  "רבי אלעזר אומר: מעשיה נאמרו בסיני, והיא עצמה לא קרבה, רבי עקיבא אומר: קרבה ושוב לא פסקה" (חגיגה ו ע"ב). שאלה זו עקרונית גם לגבי הדלקת המנורה, הסדרת לחם הפנים והקטורת (ראו בהרחבה שו"ת הרשב"ש, סימן נז). לדעת אבן עזרא, בני ישראל לא נדרשו לכמויות גדולות של מוצרים, מפני שהם הקריבו עולות בפועל רק חמישים ימים במדבר סיני, להלן חלק מדבריו:

"כי ישראל עמדו במדבר בתהו יליל ישימון כמו שמונה ושלשים שנה, ומאין היה להם בכל יום חצי הין שמן זית, ג"כ יין, ואיך יוליכו עמהם כמו ארבעה עשר אלף הין, ומאין היה להם שני כבשים בני שנה בכל יום, ותוספת בשבת ובמועדים. ואין טענה ממלת אנחנו ובעירנו (במד' כ, ד), כי בקדש היה, ושם בישוב קנו. ובזאת השנה שללו מדין וארץ סיחון ועוג, ויהי לכלם מקנה רב" (אבן עזרא הארוך והחזקוני, שמות כט, מב).

אבל עדיין, נשארה בעינה השאלה לגבי המוצרים שמהם נבנה המשכן. אשר לעצי השיטים נדרשו חז"ל לשאלה "מהיכן מצאו אותו לשעה ?" והביאו לכך סברות רבות. סוגיה אחרת הוא המקור של הצבענים היקרים, כמו "תכלת ארגמן ותולעת השני". ר' דוד בן זמרה העלה סברה מעניינת:

…ושאלת ומהיכן היה להם חלזון שיוכלו לצוד…וכן במעשה המשכן היו סמוכים לים הקדמוני ים סוף, שהרי אין בין ים סוף להר סיני, אלא דבר מועט והיו הולכים לים סוף וצדין אותו שהיה נמצא שם והיינו שלא הוצרכו לומר בחלזון כאשר אמרו בתחש, לפי שהיה מצוי ואפשר שעד היום הוא מצוי אלא שאין מכירין אותו (שו"ת הרדב"ז, ב, תרפ"ה).

בהנחה שהתכלת מופקת מחלזונות הארגמונים, הרי שלמעשה תעשיית הצביעה מהם התקיימה לאורך החוף הצפוני של ארץ ישראל ולבנון. יחד עם זאת, ישנם ארגמונים גם בים סוף. ר' יצחק אברבנאל הציע פתרון כולל לשאלה מהיכן השיגו את כל החומרים לבניית המשכן והפעלתו – באמצעות מסחר עם עמים אחרים שבאו במגע עם בני ישראל במדבר:

"והיותר נכון הוא שהיו באים עמים מכל הסביבות אל מחנה ישראל למכור כל מיני סחורות ומשם קנו השמן למאור והבשמים ושמן למשחה ולקטרת כי אין לחשוב שהוציאו כל זה ממצרים ומשם גם כן קנו עצי שטים (אברבנאל לשמות כה).

השאר תגובה





%d בלוגרים אהבו את זה: