ביצי התרנגולת של אבותינו
שיעור "כביצה" לאור המציאות הקדומה
מחקר זה עוסק ב"כביצה", אחד מהשיעורים שעל פיו נקבעות הלכות רבות. המאמר סוקר את גודל הביצה המציאותי כפי שהוא ידוע לנו לאור המקורות ההיסטוריים והממצא הארכאולוגי לאורך תקופות שונות החל מסוף תקופת בית ראשון, תקופת חז"ל וימי הביניים ועד לשינויים שחלו בעקבות טיפוח גזעי התרנגולת לביצים בעת החדשה.
המחקר מוכיח ששיעור הביצים בעת העתיקה היו בשיעור קרוב לביצה ממוצעת עד למחצית הראשונה של המאה העשרים, בשיעור של 40 – 44 סמ"ק. זהו שיעור נמוך מהמקובל בימינו על פי החישוב של הרב אברהם חיים נאה. כל הנתונים שבידינו שוללים את האפשרות שהיו שינויים מפליגים בגודל הביצים הממוצעות, עד כדי התקטנותם במחצית, דהיינו שיעור ביצה של 100 סמ"ק לפי שיטת החזו"א .
לקריאת המאמר: ז' עמר, "שיעור כביצה' לאור המציאות הקדומה", JSIJ, 22 (2022), עמ' 1 – 25.
יין הליוסטון ויין קפריסין – שחזור ייצורו של יין עתיק
מחקר זה מציג את אחד מפירותיו של מחקר רב-תחומי שנערך בישראל בשנים האחרונות, העוסק בניסיון לאפיין את זני הענבים המסורתיים של ארץ ישראל, את טכנולוגיות הייצור ואת תכונות היין שיוצר מהם. במחקר קודם הצענו שהמתקנים הייחודיים הנמצאים בחורבת חבלתא שבתחומי היישוב נווה צוף, קשורים לייצור יין מתוק שנקרא “הליוסטון”, והתחקינו אחר המקורות ההיסטוריים. במאמר הנוכחי אנו דנים במקורות ההיסטוריים ליין הליוסטון וליין קפריסין, ומציעים כי יין קפריסין הנזכר במרכיבי הקטורת, הוא יין שיוצר בשיטה דומה עקרונית לזו שיוצרו בה יינות הליוסטון (ייבוש חלקי של הענבים), וכי בשני המקרים מדובר ביינות בעלי חוזק כוהל גבוה במיוחד ורמת סוכר שיורי גבוהה. כדי להדגים כי ניתן ליצור יין זה באופן טבעי באזור ההר המרכזי באריאל, ביצענו תצפיות מעשיות שבהן יובשו באופן חלקי ענבים שהותססו ליין. הראינו כי ניתן להביא לרמת סוכר של יותר מ 30- בריקס באופן טבעי לחלוטין וליצור מהם יינות בעלי רמות גבוהות של כוהל וסוכר שיורי וארומות ייחודיות.
המחקר המעשי מסייע לבאר באופן מעשי את חשיבותו של יין זה בריאליה הקדומה מחד גיסא ומצביע על הפוטנציאל שלו בשוק היין המודרני מאידך גיסא.
להרחבה: "יין הליוסטון ויין קפריסין – שחזור ייצורו של יין מתוק חזק בישראל בשיטת ייבוש חלקי של הענבים", מחקרי יהודה ושומרון ל (2021), עמ' 239-221
לזיהוי ה"צרי" המקראי !
ה"צרי" נזכר במקרא כמוצר יוקרתי ומפורסם שנשתבחה בו ארץ-ישראל ובמיוחד אזור הגלעד. חשיבותו באה לידי ביטוי בכך שהוא מופיע כראשון ברשימת סממני הרפואה והבושם "מזמרת הארץ" שהובלו למצרים ונסחר באיי הים. למונח זה הוצעו זיהויים אחדים שמעלים קשיים לסבירותם.
במאמר זה מוצע להציע את שרף האלה האטלנטית (Pistacia atlantica) כמועמד המסתבר ביותר לזיהוי הצרי המקראי. הזיהוי נתמך במקורות היסטוריים המצביעים על הפקת שרף זה במרחב ארץ ישראל בעת העתיקה והשימוש בו בחברות מסורתיות בהווה. קיימות גם עדויות ארכאולוגיות ליצוא כמויות גדולות של שרף מכנען בתקופת הברונזה המאוחרת. תמיכה נוספת היא שימור השם "צרי" בשם הערבי הקדום "צ'רו" ( ضرو) לשרף האלות. המחקר מבוסס גם על מחקר שדה שבו שוחזר באופן מסורתי הפקת שרף האלה האטלנטית בכמה אזורים שונים בישראל. כמות השרף שהתקבלה הייתה מרובה יותר מכל עץ אחר הגדל במרחב ארץ-ישראל וסוריה.
להרחבה: "הצֳרִי המקראי – שרף האלה האטלנטית מארץ-ישראל", בית מקרא, סז/ב (תשפ"ב), עמ' 261 – 274.
גידול יענים בארץ ישראל בעת החדשה
ישראל אהרני, הזואולוג העברי הראשון תיעד וגידל את היען מהתת המין הארץ-ישראלי שנכחד בשליש הראשון של המאה העשרים. במאמר זה מפורסם לראשונה מסמך בו אהרני מתאר את ייחודו של היען המקומי ועדיפותו על שאר תתי המין הקיימים בעולם
.https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsArticles/amar(1).pdf
"ישראל אהרני והיען הארצישראלי – על היוזמה לגדל יענים בארץ ישראל", עת מול, 279 (תשפ"ג), עמ' 14 – 17.
המדריך לאיסוף וצביעה בתולעת השני
"תולעת השני" הייתה מקור מן החי (כמו תכלת וארגמן) להפקת צבע יקר ערך בגוון כתום-אדום בתקופת המקרא ובימי הבית השני. במסורת ישראל תפס השני מקום מרכזי בעבודת ה' במשכן ובמקדש, למשל כמרכיב בטהרת המצורע ובהכנת אפר פרה אדומה. לצבע השני היו גם שימושי חולין רבים, כמו צביעת אריגים שהיו מבוקשים על ידי הנשים, בדומה לתכשיטי זהב (שמ"ב א כד; ירמיהו ד ל).
בעולם הקדום היו ידועות בשימושן כמה מיני כנימות שגדלו באירופה מהן הפיקו את צבע השני. פרופ' זהר עמר, מאוניברסיטת בר אילן איתר לפני שנים אחדות מין כנימה הגדלה על עצי אלון מצוי בחבל ההר הים תיכוני. מהכנימה הוא הפיק צבע 'כתום-אדום' ובדיקה כימית הראתה שהיא מכילה חומצה קרמזית. על פי ניתוח מקורות שונים, ניתן לשער שהיא הייתה מקור צבע השני במקדש בעבר.
במאמר זה מתפרסם לראשונה מדריך מעשי לאיסוף של כנימות השני הגדלות על עצי האלון והנחיות להפקת צבע מהן. זהו נספח למחקר המלא שפורסם בספר 'בעקבות תולעת השני הארץ-ישראלית'.
לקריאה במאמר: המדריך לאיסוף וצביעה בתולעת השני, נוה צוף תשפ"ב.
השימוש באלות בארץ ישראל בעת העתיקה; פירות, שמן ושרף
מחקר זה מקיף המציג את מקומם של האלה הארץ-ישראלית והאלה האטלנטית בנוף הצומח הבר והתרבותי בארץ ישראל הקדומה. הוא מציג בהרחבה את המקורות ההיסטוריים (בעיקר ספרות חז"ל והקלאסית) והארכאולוגיים (בוטניקה ארכאולוגית ופליאוגרפיה). המחקר מתמקד במיוחד בתיאור השימושים של פירות האלה למאכל ולהפקת שמן ושרף שהתקיימו עד לעת החדשה.
תרומתו העיקרית של המחקר היא בתיאור תהליך ההפקה המעשי של שמן ושרף מהאלות. המחקר מראה שהפקת השרף נעשתה בעבר בעיקר מהאלה האטלנטית לצרכי רפואה ובעיקר לקטורת שהייתה נדרשת ביותר בעולם הקדום ושימשה כמוצר ייצוא של ארץ ישראל. במהלך המחקר הופק לראשונה בישראל שרף מכשמונים עצים מארבעה מוקדים גיאוגרפים שונים. ההפקה נעשתה בהתאם לשני מודלים; הפקת שרף מאלת המסטיק באי כיוס שביוון והפקת שרף מאלה אטלנטית בכורדיסטן העירקית שתוצריה עדיין נמכרים בעולם הערבי. כמויות השרף הגדולות שקיבלנו מאששות שאכן מדובר בתעשייה שהייתה לה בעבר פוטנציאל כלכלי וריווחי.
להרחבה
"השימוש באלות בארץ ישראל בעת העתיקה: פירות, שמן ושרף", מורשת ישראל, 19 (2021), עמ' 5 – 42 (בשיתוף עם א' זבטני).
אריג הארגמן הקדום ביותר מימי דוד ושלמה
כך התלבשו דוד ושלמה:
כך פורסם במגזין היוקרתיPLOS ONE , במחקר רב תחומי של ד"ר נעמה סוקניק ופרופ' ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב, ובשיתוף עם פרופ' זהר עמר, ד"ר דוד אילוז ד"ר אלכס ורוואק מאוניברסיטת בר אילן, וד"ר אורית שמיר
פיסת אריג נדירה וצמר, הצבועים בצבע הארגמן המלכותי היוקרתי, מתקופתם של המלכים, נחשפה לראשונה בתמנע. זו העדות הקדומה ביותר באזור הלבנט לאריגים הצבועים בחלזון הארגמן, הנחשב לצבע היוקרתי ביותר בעת העתיקה. לדברי החוקרים, הממצא הדרמטי מעיד על קיומה של אליטה חברתית בתמנע בימי דוד ושלמה
להרחבה: https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0245897
המדריך למפצח הארגמונים – המהדורה באנגלית
המדריך למפצח הארגמונים – המהדורה באנגלית
A practical guide to producing raw dye from snails for Royal Purple
בישראל פועלים כבר עשרות שנים גופים וחוקרים אחדים בשחזור הפקת צבע התכלת והארגמן. מדובר במחקר רב תחומי: היסטורי, ארכאולוגי וביולוגי עם היבטים מעשיים. לפני כעשור פרסמנו את המדריך המעשי להפקת צבע מחלזונות ועתה אנו מפרסמים את הגרסה הלועזית.
Zohar Amar, A practical guide to producing raw dye from snails for Royal Purple and Biblical Blue: History and reality, Neve Tzuf 2020.
"המדריך הקצר למפצח הארגמונים", על אתר, יז (תשע"ג), עמ' 111 – 123.
ניסוי מדמה של שרפת פרה אדומה
שריפת פרה אדומה היא מצווה מהתורה והתקיימה עד לשלהי בית שני. מדובר בטקס נדיר שהתרחש אחד לכמה דורות ומהאפר הכינו מים מקודשים שטיהרו מטומאת מת. המקורות ההיסטוריים מעידים שנוהג טהרה מהאפר שנותר, התקיים עד לראשית המאה הרביעית לספירה.
פרטי שריפת הפרה ואופן הכנת האפר מופיעים בהרחבה במקורות מתקופות המשנה ועד כה הנושא נלמד רק באופן תיאורטי. במחקר שערך פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר אילן בשיתוף הרב עזריה אריאל ממכון המקדש נעשה ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומה ובאמצעותו ניסו לברר שאלות מחקר אחדות, כגון: מה כמות העצים שנדרשה לשריפת פרה אדומה עד שתישרף כליל לאפר וכמה אפר נשאר בתום התהליך. כיצד יתכן שאפר משרפת פרה אחת כפי שמופיע במקורות יכול להספיק לשנים רבות ?
אחד המודלים ששימש לבניית תוכנית הניסוי היה טקס הקרמציה שנערך עד היום בהודו ובנפאל. כל תכנון הניסוי וקיומו ארך כמה חודשים. במהלך הניסוי שוחזרו כל הפרטים הנזכרים במקורות, החל מחפירת "גת", בור מלבני, שעליו נבנה המוקד שהיה עשוי ממגדל של עצי אורן, אלון ותאנה יבשים.
לצורך הניסוי נבחרה פרה בוגרת (מתה) מגזע "בלדי" שרווח בארץ ישראל בעת העתיקה. תהליך השריפה ארך כתשע שעות ומאפר הפרה ותוספת העצים ששימשו לשרפתה התקבלו כמה עשרות ק"ג של אפר. מסתבר שלצורך הכנת "מי חטאת" נדרשת כמות זעירה של אפר שפוזר על פני המים. בהתאם לכמות האפר שהתקבלה הציע החוקר מודל תיאורטי לחישוב כמות ההזאות שניתן לקבל ממנו בפועל. מדובר במחקר פורץ דרך בעל משמעות היסטורית תודעתית ויישומית, שכן שמאז שחרב בית המקדש לא עסקו באופן ממשי בקיום הלכות פרה הלכה למעשה.
להרחבה: "ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומה", תחומין, מ (תש"פ), עמ' 543 – 553.
שיעור "כאגוז"
המידות והמשקלות נקבעו בעבר בין היתר על פי אומדן של פירות וזרעים שהיו שכיחים בתזונת האדם. שיעורים אלה שיקפו גודל ממוצע והיו לעיתים שונים ממקום למקום בהתאם לזני הפירות. מאוחר יותר התקבעו שיעורים אלה במידות מוחלטות, באמצעות חישובים שונים. לצד כ"זית" ו"כביצה" ישנו שיעור "כאגוז", , שנזכר מעט מאוד במקורות ולא זכה כמעט להתייחסות לשיעורו במחקר התורני. במחקר זה נבקש בקצרה לסקור את אזכורי שיעור האגוז, לנסות לשער את גודלו ונפחו ולבחון מה היחס בינו ובין שאר שיעורי התורה. המחקר מבוסס על הממצא הארכאולוגי, בעיקר ממצדה ועל דגימות מזני האגוזים המסורתיים של ארץ ישראל בעת החדשה.