ניסוי מדמה של שרפת פרה אדומה
שריפת פרה אדומה היא מצווה מהתורה והתקיימה עד לשלהי בית שני. מדובר בטקס נדיר שהתרחש אחד לכמה דורות ומהאפר הכינו מים מקודשים שטיהרו מטומאת מת. המקורות ההיסטוריים מעידים שנוהג טהרה מהאפר שנותר, התקיים עד לראשית המאה הרביעית לספירה.
פרטי שריפת הפרה ואופן הכנת האפר מופיעים בהרחבה במקורות מתקופות המשנה ועד כה הנושא נלמד רק באופן תיאורטי. במחקר שערך פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר אילן בשיתוף הרב עזריה אריאל ממכון המקדש נעשה ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומה ובאמצעותו ניסו לברר שאלות מחקר אחדות, כגון: מה כמות העצים שנדרשה לשריפת פרה אדומה עד שתישרף כליל לאפר וכמה אפר נשאר בתום התהליך. כיצד יתכן שאפר משרפת פרה אחת כפי שמופיע במקורות יכול להספיק לשנים רבות ?
אחד המודלים ששימש לבניית תוכנית הניסוי היה טקס הקרמציה שנערך עד היום בהודו ובנפאל. כל תכנון הניסוי וקיומו ארך כמה חודשים. במהלך הניסוי שוחזרו כל הפרטים הנזכרים במקורות, החל מחפירת "גת", בור מלבני, שעליו נבנה המוקד שהיה עשוי ממגדל של עצי אורן, אלון ותאנה יבשים.
לצורך הניסוי נבחרה פרה בוגרת (מתה) מגזע "בלדי" שרווח בארץ ישראל בעת העתיקה. תהליך השריפה ארך כתשע שעות ומאפר הפרה ותוספת העצים ששימשו לשרפתה התקבלו כמה עשרות ק"ג של אפר. מסתבר שלצורך הכנת "מי חטאת" נדרשת כמות זעירה של אפר שפוזר על פני המים. בהתאם לכמות האפר שהתקבלה הציע החוקר מודל תיאורטי לחישוב כמות ההזאות שניתן לקבל ממנו בפועל. מדובר במחקר פורץ דרך בעל משמעות היסטורית תודעתית ויישומית, שכן שמאז שחרב בית המקדש לא עסקו באופן ממשי בקיום הלכות פרה הלכה למעשה.
להרחבה: "ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומה", תחומין, מ (תש"פ), עמ' 543 – 553.
דומני אם אינני טועה שבאיתיופיה עד הדורות האחרונים נהגו היהודים שם במצות פרה אדומה אולי ניתן לברר אצלם את הפרטים שנהגו בהם, או שמא מסורת שונה היתה להם ממסורתינו במשניות מסכת פרה, עיינו בזה. בברכת התורה