פרשת וירא

תחת אחד השיחים  –

דרך הרתמים להיות גדלים במדבר

 בספור שילוחיהם של הגר וישמעאל בידי אברהם נאמר: "ותלך ותתע במדבר באר שבע; ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחם" (בראשית כא טו-טז).

היו מקרב חז"ל שדרשו את המילה "שיחם" בלשון שיחה ותפילה: "מקום שהסיח עמה אחד המלאכים" (תנחומא, ויצא ה) ובלשון אחרת "תחת אחד השיחם – ששם השיחו עמה מלאכי השרת" (בראשית רבה נג יג). אולם לפי פשט הפסוק מדובר במין צמח, והמקרא, כמו בהרבה מקרים, אינו מציין במפורש את מין הצמח (כך למשל גם בענין זהותו של עץ הדעת או בעץ שהמתיק את מי מרה, בשמות טו כה).

לפי הגרסה המופיעה בספר היובלים (יז י) הגר השליכה את ישמעאל תחת עץ זית. זיהוי זה נראה מסופק, שכן עץ הזית גדל בדרך-כלל באזור ים-תיכוני, בעוד שסיפור העלילה מתרחש באזור מדברי. זיהויים אחרים המתאימים יותר לנוף העלילה ניתן למצוא בספרות המדרש. לפי דעה אחת "הלך והשליך עצמו תחת חרולי המדבר" (ילקוט שמעוני רמז צד; פרקי דרבי אליעזר ל). את ההבחנה המדויקת והמתקבלת ביותר על הדעת ניתן למצוא בדברי ר' מאיר: "רבי מאיר אומר, זה הרתם הגדל במדבר…שכן דרך הרתמים להיות גדלים במדבר" (תנחומא, ויצא ה; בראשית רבה נג יג).

ניכר, שקביעתו של ר' מאיר נלמדת מתוך השואה לסיפור בריחתו של אליהו מפני איזבל (מלכים א, יט א-ו); שני הסיפורים התרחשו במדבר באר שבע. גם על אליהו נאמר ש"הלך במדבר", עד כי סכנת התייבשות אימה על חייו ובשני המקרים נחלץ לעזרתם מלאך ה'. בעוד שישמעאל היה "תחת אחד השיחם", הרי שעל אליהו מסופר במפורש שנח "תחת רתם אחד". מתוך גזירה שווה עולה אפוא, שאף ישמעאל היה תחת שיח של רותם.

רתם המדבר ((Retama raetam הוא אחד השיחים הנפוצים והמאפיינים ביותר את בית הגידול המדברי בארץ. בשל דלילות הצומח באזורי המדבר הוא מהוה את אחד הצמחים החשובים לאדם, כצמח המספק צל, מזון וכחומר הסקה. על שוכני המדבר הדלים נאמר "ושרש רתמים לחמם" (איוב ל ד). הפסוק מדבר עליהם בבוז, שכן שורשי הרותם אינם טובים לאכילה. אולם ניתן לבאר שהכוונה ב"שורש רתמים לחמם" – משלח ידם, פרנסתם הייתה באיסוף שרשי רתמים ומכירתם כחומר הסקה. יש מנקדים לחַמֵם, לשון חימום. ואכן רבים הם המקורות המציינים את כוח בעירתם המופלא של "גחלי רתמים" (תהילים קכ ד) –  "ולא ככל גחלים, אלא כגחלי רתמים, שכל הגחלים כבים מבפנים אבל גחלי רתמים אע"פ שהוא כבה מבחוץ עדיין הוא בוער מבפנים" (בראשית רבה צח יט). בספרות התלמודית מובאים סיפורים רבים המציינים את השתמרות חום גחלי הרתמים למשך שנים עשר חודש (בראשית רבא, שם; בבלי, בבא בתרא עד ע"ב; מדרש תהילים ק"כ ט).

 מפחמות לתעשיית גחלים הן תופעה שכיחה במדבר יהודה בעת החדשה. מדובר בבורות עגולים מדופנים באבן שבהם הפיקו גחלים מרותם המדבר. חיוניות הבעירה של גחלי הרתמים היא בעלת מוניטין רב בקרב הבדואיים והם נמכרו בעבר בשווקי ירושלים, בית לחם וחברון (אלי רז, בכתב העת חלמיש, 2 תשמ"ה, עמ' 15 – 16).

יצחק אבן ברון, בן המאה השתים-עשרה, אשר ערך מחקר לשון השוואתי בין העברית לערבית, מביא בערך 'רתם' הסבר מעניין להוראת מילה זו, אותו שמע מפי הערבים (הבדואים) בימיו. להלן נביא קטע זה בשלמותו, שכן מסורות דומות לזו ידועות כיום בקרב הבדואים, שוכני המדבר בארץ:

"רתם – …הוא צמח מהעצים הדקים, 'רתם המרכבה' (מיכה א 13) זהו רתם בערבית=קשר. רתם או רתמה מגדיר בערבית חוט שקושרים סביב האצבע כאמצעי זכרון. אומרים כי רתם מגדיר סרט שקושרים הערבים בעת יציאתם למסע. אם בחזרתם הם מוצאים את הסרט באותו מצב, הם מסיקים מכך שאהובתם לא הפרה את אמונה, במקרה ניגודי – סימן שהיא בגדה בו. אומרים שלא קשרו את הסרט אלא לצמח הנושא את השם רתם [רתמא], מכאן שמו. וכבר ראיתי בצמתי דרכים רבות אחד מסרטים אלה קשור לצמח מסוג זה. לשאלתי ספרו לי איך הערבים נוהגים להסביר זאת. מובן מאליו כי סיפור זה לא בא אלא לאשר פירוש זה ולמסור את מקורו, בין הוא אמתי או מזויף" (אבו איברהים יצחק אבן ברון, כתאב אלמואזנה בין אללגה אלעבראניה ואלערביה (מהדורת פ' קאקאווצאוו), ס"ט פטרבורג 1890, עמ' 95)