כך גילינו את תולעת השני של ישראל

צבע ה"שני" נחשב בעת העתיקה לאחד מהצבעים היוקרתיים ביותר והוא נזכר במקרא לרוב ביחד עם התכלת והארגמן. התנ"ך מבליט את שימושיה של תולעת השני  בפולחן, למשל, כמרכיב בטהרת המצורע (ויקרא יד, ו) והכנת אפר פרה אדומה (במדבר יט, ו)  –  כמסמלת את הפחותה שביצורים עם האזוב השפל לעומת ארז הלבנון. בנוסף מופיע השימוש בצמר הצבוע בשני בכלים ואריגים שונים במשכן ובמקדש, בפרוכת, אבנט הכהן, האפוד ועוד. גם אנשים עשירים התהדרו בלבוש הצבוע שני, כמו אשת חיל: "כי כל ביתה לבש שנים" (משלי לא כא). בקינת דוד הוא קורא:  "בנות ישראל אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים" (שמ"ב א כד). תולעת השני נקראת בארמית בשם "זהורית" ומסופר שעד חורבן בית שני נהגו לעטר את החתנים באריג העשוי "מזהוריות המוזהבות" (תוספתא, סוטה טו, ט).

השאלה היא האם כחלוף שלושת שנים מאז ימי המקרא וכאלפיים שנה מאז אזכוריה האחרונים  של תולעת השני במשנה ניתן לזהות אותה ? מסתבר שלתולעת השני קיימת מסורת זיהוי מוצקה ושימוש פעיל עד העת החדשה, בניגוד לצבע ה"תכלת" שזיהויו כיום מסתמך על מחקר נסיבתי. למשל בתרגום השבעים קרויה תולעת השני בשם kokkos ובתרגום הערבית בשם "קִרְמִז". בספרי הטבע היוונים או לחילופין בספרי הטבע הערבים של ימי הביניים מתואר בשמות אלה יצור או גרגר קטן של צמח בדמות זרע בקית הכרשינה או חרוב הנמצא על עצי האלון באיי יוון וספרד. בתחילת הקיץ נוהגים ללקט אותם ולהפיק מהם צבע אדום. השם קרמז התגלגל גם לשפות מערב אירופיות ועד היום ידועה קבוצת כנימות מגן הגדלות כטפיליות על עצי אלון המכונות בשם המדעי –  Kermes. למעשה מדובר בכנימה הנקבה, שהיא חסרת כנפיים ורגליים שבאמצעות חומר דונגי שהיא מפרישה היא אחוזה בעץ ובעזרת גפי פיה היא מוצצת מהעץ את מזונה. הזכרים המכונפים מתים לאחר שהפרו את הנקבות וכשהן מגיעות לשיא גודלן הן מכילות עשרות עד מאות ביצים. גוף הכנימה על ביציה מכיל חומצה קרמסית שממנה מפיקים צבע. איסוף של כנימות השני שעל האלון היה מקובל באירופה לפחות עד המאה השמונה עשרה ופסק בעקבות השימוש בחומרים סינטתיים זולים. בנוסף לכנימות האלון ידועות עוד כנימות שמהן מפיקים צבע, למשל הכנימה הארמנית (Porphyrophora hamelii) הגדלה על צמחים דגניים באזור הרי אררט או כנימות הצבר שהגיעו בעקבות גילוי העולם החדש. למעשה עד היום מפיקים מהן צבע אדום-סגול כצבע מאכל הידוע בשם התעשייתי E- 120.

עיון במקורות היהודים החל מפרשנים ופוסקי הלכה כמו רב סעדיה גאון, רש"י ועד הרמב"ם מוכיח שזיהוי תולעת השני היה ידוע להם. השימוש בתולעת השני כצבע מאכל העלה גם שאלות בנושא כשרות, ובכך נחלקו חכמי ההלכה. אחד מהאוסרים היה ר' רפאל מרדכי מלכי, רופא שעלה לארץ ישראל בשנת 1677, והפך לאחד מפרנסי קהילת ירושלים: "אבל הקירמיז שהוא התולעת שני, הוא איסור גמור".

שאלות המחקר שעמדו לפנינו הן מי היא תולעת השני המקראית ? האם הביאו אותה מכנימת האלון האירופאית או מהכנימה הארמנית או שמא בארצנו גם גדלה תולעת השני ? ממצא הצבענים שנמצא באריגים קדומים בארץ ישראל מהתקופה הרומית מוכיח על שימוש בכנימה הארמנית וגם בכנימת אלון, אלא שאיננו יודעים את מוצאה. רמז אפשרי לתשובה נמצא לכאורה בתוספתא במנחות (ט, טז):  "שני תולעת – מן התולעת שבהרים,  הביאה שלא מן התולעת שבהרים פסולה" . אבל לאיזה הרים הכוונה ?

כבר בשנת 1924 כתב ש' בודנהיימר מונוגרפיה על כנימות המגן של ארץ –ישראל ותיאר כמה מיני Kermes ובהם כרמיל הדפנה הגדלה על עצי אלון התבור וכרמיל התנ"ך (K. biblicus) הגדל על עצי אלון מצוי. המחקר של קבוצת כנימות הקרמז נמשך על ידי חוקרים כמו באלכובסקי, ביטינסקי ושטרנליכט ומאוחר יותר הושלם על ידי מלכי ספודק וחוקרים נוספים שתיארו ששה מינים מישראל. החוקרים שעסקו בכנימות אלה מן ההיבט האנטומולגי. לא התייחסו לאפשרות להפיק מהכנימות המקומיות צבע או ליתר דיוק לא הביאו הוכחות המעשיות לכך. בהעדר מידע על כך, חלק מהחוקרים שעסקו במחקר הצבענים הקדומים פקפקו באפשרות שמקורה של תולעת השני המקראית היא מהארץ וסברו שהיא יובאה מחו"ל.

הסיפור המחקרי 

בשנת תשנ"ח החילותי לחקור את נושא תולעת השני באופן מקיף בסיוע כמה מתלמידי. בשלב הראשון ביקשנו לאתר את כנימות הקרמז שתוארו במחקר הארץ ישראלי ולזהותן, אלא שבאותה העת לא היו בארץ אנטומולוגים המתמחים בסוג זו. במשך כחמש שנים ערכנו סקר שדה, שבו התחקנו אחרי הכנימות שתיארו קודמנו במאמריהם. סקר זה כלל פעילות גופנית מאומצת:  טיפוס על עצים ובמהלך זה נפל פעם אחת מגובה רב תלמידי צבי תמרי, שרק בנס הסתכמה נפילתו בכמה חבלות קלות ובמשקפים שבורות. לעיתים הטיפוס היה כרוך בחשיפה להתקפות של נמלים עוקצות המגוננות על הכנימות בעת שהן באות למצוץ טל דבש שמופרש מהן. איתור הכנימות הבוגרות מתאפשר רק כשבועיים – שלושה שבועות בלבד בשנה בהתאם לאזור בית הגידול ודורש רישוי ותיאום  מרשות הטבע והגנים. לאחר שנתיים של איסוף כנימות מאזורים שונים החלטתנו לבצע ניסוי צביעה ולהתמקד בכנימות הנקראות: כרמיל התנ"ך, כרמיל דפנה וכרמיל ביטינסקי בשל גודלן היחסי והצבע האדום-שחום המבריק של הנקבות. אולם התוצאות היו עלובות – קיבלנו מעט צבע בז' חלש שמקורו במעטה הכיטיני שלהן.

המשכתי במאמצי לאתר עוד כנימות על עצי האלון ולצורך כך גייסתי את ילדי המשפחה כאשר אני קובע תעריף של שקל אחד לכל כנימה. ואכן בעקבות זאת, האוסף המחקרי שלנו גדל לאין ערוך. התפנית הגדולה חלה בתאריך יג אב תש"ס בעת שהשתתפתי בטיול עם משפחתי המורחבת באזור נחל חזורי שבגליל העליון. בעודנו מתארגנים לארוחת הצהרים, שלחתי את הנערים לטפס על העצים והנה כעבור זמן קצר מגיע אלי אחד מהם ובקשני לבוא ולראות תופעה מעניינת. על עץ אלון עתיק וגדול במיוחד מצאנו על הגזע והענפים מקבץ גדול ביותר של כנימות בעלות צבע הסוואה אפרפר-חום. כאשר קטפתי אחת מהן היא נמחצה בידי, שנתמלאה בדמה האדום. לא הכרתי את הכנימה שנראתה שונה לגמרי מכל כנימות האלון שאתרנו עד כה. אספתי ממנה כמה עשרות פרטים ושמתי בשקית ניילון והמשכנו בטיולינו. לאחר שלושה ימים חזרתי לביתי וכאשר פתחתי את השקית ומה רבתה אכזבתי שגיליתי שהכנימות מלאות המוהל העלו עובש בשקית ובקושי הצלחתי למצוא שני פריטים שניתן היה לזהותם. שלחתי אותם לד"ר יאיר בן דב, אנטומולוג שעבד במכון וולקני והוא אישר לי שמדובר בכנימה ממשפחת הקרמז, אם כי הוא לא ידע אז לזהותה בוודאות ברמת המין הספציפי. מעודד מהזיהוי, נאלצנו לחכות זמן רב במתח ובדיוק כעבור שנה נסעתי לגליל העליון שבו איתרנו לראשונה את הכנימה. אספנו ממנה פרטים אחדים והפעם הקפדנו להניחה בכלי מאוורר. את הכנימות שכללו את גוף הכנימה על ביציה יבשתי היטב. לאחר מכן מיהרתי בצפייה דרוכה לערוך ניסוי של צביעה על פי מרשם קדום שמצאתי בחיבור מימי הביניים. במטבח המשפחתי התחלתי לבשל את הכנימות. בתחילה לא ראיתי דבר, אך כעבור כעשר דקות התחלתי להבחין בתמיסה במעט גוון אדמדם. מיד קראתי לבני משפחתי ושאלתי אותם האם גם הם מבחינים בכך או שמא זו משאלת לב בלבד. אכן כולם הסכימו שרואים צבע בתמיסה, וכעבור עשרים דקות נוספות הספקות פגו לחלוטין – כוס המעבדה מזכוכית הייתה אדומה לחלוטין וריח ניחוח עלה ממנה. המבחן האמתי היה עוד לפנינו. הכנסתי לתוך התמיסה גיזת צמר, למשך כשעה בחימום מתון. אט אט הבחנתי כיצד סיבי הצמר קולטים את הצבען האדום, אך הגיזה נצבעה בכתום! ההתרגשות היתה רבה כאשר הסתבר שמדובר בצבע יציב ביותר. הוכחנו בלא ספק שקיימת בארץ ישראל כנימת קרמז שממנה ניתן להפיק צבע וקיימת אפשרות סבירה שהיא הייתה המקור של תולעת השני של אבותינו.

אולם עדיין היינו מסופקים, האם צבע השני הוא אדום או כתום ? מה ההרכב הכימי של הצבען  והאם היא נמצאת רק באזור מסוים בגליל העליון ?