"וכעלה צדיקים יפרחו" (משלי יא,כח)

על המנהג הקדום למועד ברכת האילנות

המנהג הקדום היה לברך על האילנות בימי ניסן כאשר עם מתעוררים משלכת החורף בשלב הנצת העלים ולא כמקובל היום בשלב הופעת הפרחים  (flowers). שינוי זה נובע בשינוי שחל במהלך הדורות במינוח העברי "לבלוב", כפי שנתאר להלן:

מצוות ברכת האילנות, יסודה בתלמוד:  "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם" (בבלי, ברכות מג ע"ב; ר"ה יא ע"א).

מהו השלב של "מלבלבי", היינו לבלוב ? התשובה נלמדת בין היתר מהמקבילה הארמית בתרגום תיאור חלומו של שר המשקים, שם מופיע תיאור סדר שלבי התפתחות הגפן, משלב הנצת העלים לאחר החורף, הופעת הפרחים  (flowers)  ולבסוף הבשלת הפירות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" (בראשית מ, י). כך מתרגם אונקלוס:  "ובגופנא תלתא שבשין: והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין אניצת נץ בשילו אתכלהא הוו ענבין". ניתוח הפסוק מראה  שה"פריחה" בלשון המקרא הוא שלב של הנצת העלים, בעוד ה"נצה" או "ציץ" הוא ה- flower, כלומר הפוך מהמשמעות של הלשון עברית המתחדשת בת ימינו.  גם בתרגום הערבי לתורה של רס"ג (לבראשית מ, י ; במדבר יז, כג; שה"ש ז, יג), שלב הפריחה הוא שלב הופעת הניצן האמירי של הענפים הצעירים והעלים ("פרע") ואילו שלב ה"נץ-ציץ" הוא ה- flower ("נואר") תנחום הירושלמי ביאר את דברי הרמב"ם: "פרח היוצא מן האילן (הלכות כלאים ו, טו) – ענף ונצר".  בנוסף יש להעיר שהמונח לבלוב  נגזר מה"לולב/בין"  המופיע בלשון חז"ל,  כינוי כללי לניצן האמירי (Terminal bud), הענף הצעיר והרך, כפי שלמשל כתב הרמב"ם:  "לולבין"   של הגפן: "הם הענפים (פרוע) היוצאים בראשי הענפים בעודם רכים מאוד" (פהמ"ש ערלה, א, ז).

לסיכום עד כה, כל המקורות הקדומים (תלמוד, תרגום אונקלוס ורס"ג) מראים שהמונח "לבלוב" או "פרח" בלשון המקרא, פירושו שלב הנצת העלים והניצנים האמירים של העצים לאחר ההתעוררות משלכת החורף. בהתאם להבנה זו פסקו רבים לברך בשלב זה, כמו המהר"ם,  המרדכי, הטור ואצל בעל השולחן ערוך: "ורואה אילנות שמוציאין פרח" (או"ח סימן רכו, השוו יו"ד, סימן רצ"ו: "פרח היוצא מן העריס" והוא ציטוט מהרמב"ם הלכות כלאים ו, טו. מבאר ר"י קאפח בפירושו, "פרח הוא העלין שבראש הענף").

הרמב"ם מרחיב ופוסק שניתן לברך בשני שלבים של התפתחות הצמח:  "היוצא לשדות ולגנות בימי ניסן וראה אילנות פורחות ונצנים" (הלכות ברכות י, יג). כלומר, לדעת הרמב"ם אפשר לברך גם  בהופעת עלווה וניצנים אמירים חדשים וגם בשלב הפרחים  (flowers). בעקבותיו פסקו בעל הסמ"ק  ור' דוד אבודרהם.  כמו כן, הרמב"ם מזכיר "שדות וגנות", כלומר אפשר שהוא כולל בכך עצי סרק ועצי פרי.

רק בקרב האחרונים החלה להופיע הפרשנות המגבילה את הפירוש "פרח" ל-flower, אשר דחקה את הפרשנות המקורית הקדומה. להבנה החדשה שהתקבלה בלשון העברית המודרנית  הייתה גם נפקות הלכתית בכך שהיא שללה את ההבנה שפריחה או לבלוב היא של העלווה והנצר החדש. דבר זה בא לידי ביטוי, למשל, בחיבור "משנה ברורה" (סימן רכו), שרבים מהפוסקים בימינו מושפעים ממנו.

מהדברים האמורים לעיל היא שיש לדעת קדמונינו עניין לברך על האילנות בשלב התחדשות העלווה ומכל מקום, אם לא מצא פרחים, בוודאי שניתן לסמוך ולברך הנצת העלים.

* להרחבה ראו ז' עמר, "הגדרת הלבלוב לעניין ברכת האילנות" תחומין, לח (תשע"ח), עמ' 470 – 477.