ט"ו בשבט

ט"ו בשבט הפך במאות השנים האחרונות כיום המציין את שבחי פירותיה של ארץ ישראל. למעשה בתקופת המקרא מגוון הפירות היה יחסית מצומצם: גפן, זית, תאנה, רימון, תמר, שקד ובאופן מוגבל גם תפוח ואגוז המלך. בעקבות שינויים טכנולוגים שחלו בריבוי העצים (שיטת ההרכבות) בתקופה ההלניסטית רומית החלו לגדל פירות נוספים, כגון: אגס, אפרסק, משמש ושזיף. גל נוסף של פירות התווסף בימי הביניים בעקבות כיבושי הערבים, ששלטו במרחב שבין ספרד להודו. הנסיבות הפוליטיות החדשות הקלו  על העברת גידולים מאזור דרום מזרח אסיה למזרח התיכון ובהם: קנה סוכר, בננה, תפוז, לימון וחציל. עם גילוי יבשת אמריקה הגיעו פירות וירקות מהעולם החדש ובהם: העגבניה, תפוח האדמה, פלפלת ותירס. סל המזון שלנו ממשיך להתעשר במאה השנים האחרונות עם הגעת האבוקדו, הקווי והפסיפלורה ועוד. הצלחת גידול וטיפוח של עצי פרי כה מגוונים נובע מהעובדה שארץ ישראל הקטנה משמשת מפגש נדיר בין אזורי אקלים עולמים.

פירות וירקות במכולת בנווה צוף