פרשת שלח

 התכלת

 התכלת נזכרת במקרא כשם לצבע או לחוטים ופריטי לבוש הצבועים בו, לרוב ראשונה עם הארגמן ותולעת השני – בצבעים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק (שמות כה, ד ועוד). הוא נזכר רבות בקשר למשכן וכליו במדבר (במדבר ד, ו-יב). למשל, המעיל  היה צבוע  "כליל תכלת" (שמות כח, לא). במישור הפרטי מצווים בני ישראל על הטלת תכלת בבגד: "ונתנו על ציצִת הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו, לח). 

 במקרא אין מידע על מקור צבע התכלת וגונו. רק בספרות חז"ל מופיעים נתונים השופכים אור על  כך. לפי ההלכה: "תכלת אין כשרה אלא מן החלזון. הביא שלא מן החלזון פסולה" (תוספתא, מנחות, ט, טז). זיוף צבע התכלת האמתי מן החילזון נעשה באמצעות צביעה בצמחים המכילים אינדיגוטין המעניק גוון כחול ונקרא בלשון חז"ל בשם "קלא-אילן". לא ניתן להבחין בעין בין הצבע מן החילזון לזה שהופק ממקור צמחי, ורק בדיקות מעבדה מאפשרות לעמוד על ההבדל ביניהם. לכן נאמר: "תכלת אין לה בדיקה, ואין נקנית אלא מן המומחה" (בבלי, מנחות, מב ע"ב).

  תיאור חילזון התכלת מופיע בברייתא (בבלי, מנחות, מד ע"א). ניתנו כמה הצעות לזיהוי הרכיכות הימיות, שמהם הפיקו את התכלת, כגון:  דיונון, חילזון היאנטינה, ארנבת הים ועוד. לדעתנו הזיהוי בעל הסבירות הגבוהה ביותר, הנו עם חלזונות אחדים מסוג ארגמון (Murex) וכנראה שקיים מוצא משותף לשני הצבעים: תכלת וארגמן ("פורפורה" ביוונית). שרידי חלזונות מנוקבים ליד בלוטת הצבע, נמצאו במצבעות עתיקות מתקופת הברזל ומהתקופה ההלניסטית-רומית ולצדם חרסים מוכתמים בצבע ארגמני שהופק מהם והוא עדיין עמיד בחלוף אלפי שנה. אריגים בגוון כחול הם נדירים יותר ונמצאו במדבר יהודה.

 התכלת מסמלת את מלכות השמים ועל הגוון המדויק שלו חלוקות הדעות, והן מבוססות בעיקר על המדרש הבא בגרסאותיו השונות: "דתניא, רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין? מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד" (חולין, פט ע"א)

 לפי הפרשנות המקובלת מדובר בגוון כחול בהיר. לפי הרמב"ם אפשר שמדובר בגוון כחול כהה  עד אפרפר. לפי גרסה של התלמוד הירושלמי, נאמר: ש"הים דומה לעשבים (או לאילנות), ועשבים דומין לרקיע…"  (ירושלמי, ברכות ג, ע"א). הדימוי לצמחים, מצביע על גוון ירוק, כפי שגם פירשו רש"י ואבן עזרא. לפי זה מובן המאמר הבא: "מאמתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר… בין תכלת לכרתי" (משנה, ברכות, א, ב) – הוא צמח שׁוּם כַּרְתִּי (Allium porrum). במסגרת מחקר היסטורי מקיף שערכנו, שכלל ניסיונות של הפקת צבע מאלפי חלזונות בחו"ל (שם הם נמכרים למאכל באופן חוקי) קיבלנו בתנאי חשיפה לקרני השמש  גוונים שונים: מהארגמון קהה-קוצים גוון כחול, מהארגמון חד-הקוצים גוון כחול-טורקיז, ומהארגמנית אדומת-הפה גוון ירקרק. מחקר התכלת טרם נשלם והוא צופן בתוכו עוד הפתעות.

 להרחבה: ז' עמר, ספר הארגמן, הוצאת מכון הר ברכה.