פרשת נח

קשת

לאחר המבול הקב"ה מקים ברית עולם עם האנושות ומבטיח שאירוע כזה לא יתקיים עוד: "ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר" (בראשית ט, טו). הוא בוחר ב"קשת בענן" לשמש כאות לזכרון ומזכיר זאת שלוש פעמים ברציפות (ט, יד-טז). דומה, שהפרשנים לדורותיהם הסכימו שהקשת הנזכרת בפסוקים אלה היא התופעה המכונה בימינו בשם זה. על בסיס הנחה זו נקבע להלכה  הברכה, שהרואה קשת בענן מברך "זוכר הברית" (בבלי, ברכות נט ע"א; הרמב"ם, ברכות י, טז).

הקשת היא תופעה טבע פזיקאלית הנוצרת משבירת אור קרני השמש הפוגעות בטיפות מים וחוזרות בספקטרום צבעים, בהתאם לאורך הגל שלהם. הרמב"ן בפירושו (ט, יב) כבר העיר שמדובר בתופעת טבע, שדרך היווצרותה תוארה בקרב חכמי היוונים. היא הייתה ידועה לפני המבול, אלא שלאחריו הקב"ה העניק לקשת משמעות סמלית חדשה. מדוע בחר הקב"ה דוקה בקשת כסימן שלא יהיה עוד מבול הרסני ?

דומה שהתשובה הפשוטה ביותר קשורה לתנאי היווצרותה – השילוב בין גשם לשמש. התנאים האופטימליים לקבלת צבעי קשת מרשימים, הם בשעה שיורד גשם קל. ירידת גשמים עזים עלולה להעלות את החשש להתרחשות נוספת של המבול. אולם יחד עם זאת, הופעת השמש מסמלת את התהליך המנוגד של התחממות ויבוש מקווה המים  – לא עוד מבול !

קשת יכולה להיווצר במקורות שונים של מים, אבל אין ספק שבקרב הקדמונים הקשת השכיחה, שהם הכירו הייתה קשורה למטר: "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם" (יחזקאל א, כח). לכן מבחינה הלכתית, אין לברך על קשת שנוצרת בהשתקפות במי מפל או ממטרה או שלולית, אלא רק על קשת שבענן שנוצרת בעת ירידת הגשם.

קשת בשדה