ויקרא
פרשת ויקרא
קרבן העוף בתחילת ספר ויקרא התורה מציינת את התורים ובני היונה כמינים האפשריים היחידים מקרב משפחת העופות המורשים לעלות כקרבן (ויקרא א, יד ועוד). קורבן
פרשת שמיני
מפחדים מהשפנים השפן הוא אחד בעלי החיים שמביאה התורה כדוגמה לבעל חיים טמא מעלה גרה, אך אינו מפריס פרסה (ויקרא יא ה; דברים יד ז).
פרשת אחרי מות
"אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף " (ויקרא יז, יג). ציידים יהודים התדמית של הציד כמקצוע סובל מדימוי נמוך בתרבות היהודית. דמויות שני הציידים הנזכרים
פרשת בהר
וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר (ויקרא כה, ד) כאשר התורה מצווה על שמיטת הארץ היא מציינת במפורש איסור של מלאכות היסוד המתייחסות לשני ענפי החקלאות העיקריים
פרשת בחוקותי
"וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן" (ויקרא כו, י) – ברכה לשומרי שמיטה הפרשה פותחת בברכה של גשמים בעתם ושפע של יבול שאיסופו העסיק באינטנסביות את החקלאים: "וְהִשִּׂיג
פרשת צו
עצי המערכה לצורך שריפת הקרבנות שעל המזבח נדרשו חומרי הסקה איכותיים. חומר הבעירה המשובח והיקר ביותר בתקופת המקרא היה עץ. לשם כך כרתו ענפי עצים
פרשת תזריע
זיהוי הצרעת והשחין ביהדות בפרשות תזריע מצורע מתוארת צרעת האדם, בתסמינים שאינם מתאימים לשום מחלה המוכרת לנו בימינו (נגעי עור שונים, פסוריאזיס ועוד). דברים אלה
פרשת מצורע
עץ ארז טקס טהרת המצורע כוללת לקיחת שתי ציפורים, עץ ארז, גיזת צמר הצבועה בתולעת שני ואזוב (ויקרא יד, ד-ז). בעוד האזוב ותולעת השני מסמלים
פרשת קדושים
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם (ויקרא יט, יט) הרכבות בין מיני בעל חיים שונים שהיו במשק האדם הייתה תופעה ידועה בעולם העתיק. היא נאסרה מן התורה
פרשת אמור
סירוס בעלי חיים לצורך פיטום התורה מונה רשימת המומים שבבקר ובצאן, הפוסלים לקרבן ובהם עיוורון, מחלות עור קשות ושברי עצמות. אולם בעוד שתחילת הרשימה מתייחסת
פרשת במדבר
לֶחֶם הַתָּמִיד (ד, ז) לחם הפנים היה מאפה מיוחד שהונח על שולחן הזהב במשכן ובמקדש. על פי הציווי בתורה מדובר למעשה בשתים עשרה חלות, עשויות