פרשת תצוה

קטורת הסמים

בכל יום הקטירו במשכן ובמקדש את קטורת על גבי מזבח הזהב, בבוקר ובין הערביים. בתורה נזכרו במפורש רק ארבעה מרכיבי הקטורת: "קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה" (שמות ל,  לד). ממסורת חז"ל עולה שהקטורת הכילה למעשה אחד עשר סממנים (כריתות  ו ע"ב). חלק ממרכיבי הקטורת מזוהים בוודאות וחלק נתונים לפרשנויות אחדות. מכל מקום, מדובר בבשמים החשובים והיקרים ביותר בעולם הקדום. התקנתם יחדיו ביחסים שונים מכונה בשם "פיטום הקטורת", מלאכה שדרשה מיומנות  מקצועית גבוהה  – "מעשה רוקח". בימי בית שני היו ממונים על כך משפחת אבטינס, ששמרו על מלאכתם כסוד מקצועי (ירושלמי, שקלים מט ע"א). להלן זיהוי הסממנים הנזכרים בתורה:

• נטף – מכונה בלשון חז"ל בשמות:  צרי, קטף ואפרסמון. מזוהה עם הצמח הצמח Commiphora gileadensis, שממנו הפיקו בושם נוזלי שנוטף לאחר פציעתו. הוא נמכר כשמן ריחני שנחשב ליקר ביותר בעולם בשלהי בית שני. גדל בנאות המדבר: ביריחו ובעין גדי. לאחר כאלף וחמש שנה שנעלם מארצנו הושב בשנים האחרונות לארץ ישראל.

•  שחלת – מכונה בלשון חז"ל בשם "צפורן". לפי מסורות קדומות אחדות מדובר במכסה הקרני  (operculum)  של מיני חלזונות מסוימים, שנראים כטפרים. הם מכילים חומרים ארומטיים, אולם לצורך ניקוי שיירי הבשר של הקונכיה ניקו אותה לפני כן באמצעות חומר ניקוי שנקרא "בורית כרשינה". סממן זה נקרא במקורות הקדומים בשם "צפורני הבושם" ובשימוש עד היום בחברות מסורתיות.
• ג.         חלבנה – מזוהה עם שרף המופק מצמח כֶּלֶך החלבנה (Ferula galbaniflua)   הגדל כיום באזור איראן. מהצמח מפיקים שרף לבן חלבי (ונראה שמכאן שמו), שעם התקשותו הוא מקבל גוון צהוב או ירקרק.
• לבונה –   מזוהה בוודאות עם העצים מהסוג Boswellia sp., הודות לשימוש פעיל ורציף המתקיים בה עד היום בחברות מסורתיות רבות. השרף הלבן המופק מהעץ נקרש לגרגרים בגוון צהבהב.  הלבונה יובאה עם הזהב בדרכי המסחר משבא (ישעיה ס, ו; ירמיה ו, כ). עד היום גדלים עצי הלבונה המכונים בערבית בשם "לבאן" בדרום תימן ובמזרח אפריקה.

פירוש המילה "קטורת" נגזר מהשורש קט"ר – העשן העולה משריפת הסממנים על גבי הגחלים הלוחשות. קטר בארמית הוא גם לשון "קשר" וחיבור. סגולתה של הקטורת לחבר בין שמים לארץ, בין חומר לרוח, בין קודש לחול  ובין כל בני האדם. זה ההסבר למקומה של שרף החלבנה בקטורת,  שריחו אינו נעים ובעל חריפות עזה. אולם מסתבר שיחד עם שאר מרכיבי הקטורת הוא דוקא מחדד ומטייב את הריח. זה היסוד למאמר חז"ל: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת" (כריתות ו ע"ב).