פרשת שמות

גֹּמֶא

סיפור הצפנת משה על ידי אמו מתרחש בנוף צומח המים של הנילוס: "וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב, ג).

 השם גֹּמֶא הוא שם קיבוצי לצמחי מים מובהקים שונים: "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה" (איוב ח, יא).    הוא גדל בסמוך ל"קנה" (ישעיהו לה, ז)  וקרוב אליו בשיכול אותיות השם "אגמון" (ישעיהו יט טו ועוד). שמות אלה נובעים מהשם אגם, במשמעות מקווה מים (שמות ח, א). מכאן נגזר שם הפועל שבו השתמש עבד אברהם בפנייתו לרבקה:  "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ" (בראשית כד, יז).

במיוחד שם זה מתייחס לגומא הפפירוס (Cyperus papyrus) שהיה ידוע בשם "מתנת הנילוס". לצמח זה גבעול יחיד גבוה שבראשו תפרחת סוככנית גדולה. הגבעול עבה; קליפתו ירוקה וליבתו לבנה וספוגית המשמשת כרקמת אִוורור. לצמח  היו מגוון שימושים כמו ייצור כלים, כמו תיבת משה ואף להכנת סירות: "הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים וּבִכְלֵי גֹמֶא עַל פְּנֵי מַיִם" (ישעיהו יח, ב).

במקורות חז"ל נזכרו מוצרים שונים מהגומא, בגדים, מחצלאות וכלים שונים, בשמות:  "כלי פפיר" או בשם "גמי". כך למשל, הוא נזכר בקשר לסימון פירות הבכורים: "יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה…   קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים" (משנה, ביכורים ג, א).

השימוש המפורסם ביותר היה לצורך תעשיית חומר הכתיבה – הוא הפפירוס. את ליבת הגבעול היו חותכים לרצועות דקות ומניחים זה על גבי זה בשתי וערב, כובשים בלחץ ומחליקים עד שהתקבל גיליון שעליו היו כותבים. חומר זה נקרא בלשון המשנה "נייר" והוא שימש גם לאריזה ועטיפת מוצרים שונים, למשל: "ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח"  (ביצה ד, ה).

ימת החולה היא אזור תפוצתו הצפוני בעולם ואף בה התקיימה תעשייה של מוצרים מגומא הפפירוס. על בני נפתלי שהתנחלו על שפת ימה ועסקו במלאכת הנייר דרשו חז"ל:  "שהיו פותלין את עבודת הניר" (בראשית רבה צד, כד). מלאכת ייצור מחצלאות מגמא הפפירוס התקיימה באזור זה עד לראשית המאה העשרים. תושבי האזור היו קוטלים את הגבעולים ואוגדים אותם לחבילות, שהיו צפות על פני המים ועליהן שטו בסבך הימה. תיאורים אלה זכו לתיעוד מצולם וממחישים באופן ריאלי וחי את המקראות.

נחזור לתיבת משה,  חז"ל כבר עמדו על כך שהיא נעשתה מהגומא הגמיש, שיכול לעמוד בטלטולי זרימת מי הנילוס ובהתנגשות בעצמים נוקשים:  "דבר רך יכול לעמוד לפני רך וקשה" (שמות רבה א, כא). אין זה מיקרי, שסיפור צמיחתו של מנהיג ישראל התרחש במי הנילוס ובכלי מגומא הפפירוס, ששימש את סמלה של מצרים התחתונה. כבר בתחילת דרכו של משה היתה קריאת תגר על פרעה ואלהי מצרים: "אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (יחזקאל כט ג). משה נקרא על שם העבר והעתיד: "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר… וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"  (שמות ב, י)  והוא עתיד להנהיג את גאולת ישראל בהכאת היאור ובקריעת ים-סּוּף.