פרשת מקץ

 מי הם הבטנים ?

יעקב אבינו ציווה את בניו להוריד למשנה למלך מצרים "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" – מוצרי רפואה, בושם  ופירות המיוחדים לארץ ישראל: "בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" (בראשית מג, יא). התרגום המיוחס ליונתן מציין שהכוונה לשמנים שהופקו מהם. כל מסורות הזיהוי הקדומות ביותר מסכימות שהבטנים הוא כינוי לעץ מהסוג אלה (Pistacia); האלה הארץ-ישראלית ((P. palaestina ואלה אטלנטית P. atlantica)). העץ, בעיקר פריו, נקרא בארמית בשם "בוטנין" ועד היום בערבית בשם "בֻּטֻם".

מסורת זיהוי אחרת שמביאה אסף הרופא ואחזו בה חוקרים אחדים, שמדובר בפירות  אלה אמתית  (P. vera) המוכר בשם העממי "פסתוק חלבי". נראה שמדובר בזיהוי מאוחר; שרידי העץ אינם מופיעים באזורנו בממצא הבוטני ארכאולוגי מתקופת המקרא ושיטת ריבויו באמצעות שיטת ההרכבות, נפוצה בעולם החקלאי רק מהתקופות הקלאסיות ואילך. כמו כן, המציאות המתוארת בפרשתנו כתקופת בצורת, מתאימה יותר לאיסוף מוצרים ייחודיים מצמחי בר הגדלים בארץ, ולא לעץ מבוית. אגוזי האדמה ((Arachis hypogaea) הנקראים בימינו בטעות "בטנים" מקורם בעולם החדש.

האלה הארץ-ישראלית מהווה יסוד מרכזי בנוף החורש והיא טופחה על ידי האדם. על שמה נקראו מקומות, כמו "בְטֹנִים" (יהושע יג, כו) שבעבר הירדן ויריד הבוטנה (ירושלמי, ע"ז א, ד) שמצפון-מערב לחברון. השימוש השכיח ביותר הוא בפירות האלה הארץ-ישראלית והאלה האטלנטית למאכל ולתבלין בשלהי הקיץ קוטפים את הפירות עתירי השמן, קולים במחבת עם מעט מלח ואוכלים. מהפירות היו מפיקים שמן שנחשב למשובח עם ניחוח אופייני. עדויות לכך ישנן מימי הביניים באזור חברון ומהגליל.  מקורות יהודים רבים מציינים עצי "בוטן" גדולים בסמוך לקברי קדושים. למשל, ר' משה באסולה  מספר על אילן הבטן שעל קבר ר' אלעזר בן עזריה בכפר עלמא, שמפיקים ממנו שמן. מוצרים אלה היו מופקים בכפרי הדרוזים בגליל עד שלהי המאה העשרים ובימינו עדיין נמכרים הפירות בחנויות התבלינים ששווקים המסורתיים באזור חברון. על פי ניסוי שערכתי ניתן להפיק מק"ג אחד של הפירות הבשלים הירוקים  כ-200 מ"ל שמן.

מסורת השימוש באלה ובמוצריה הולכת ונעלמת מן העולם, אבל כאמור הבוטנים נחשבו בעת העתיקה למוצר ייחודי של ארץ ישראל. מעצי האלה הפיקו גם שרף לקטורת ולרפואה.  לסיפור מנחת יעקב ניתן למצוא אישוש בממצא הארכיאולוגי.   למשל, במטען ספינה טרופה המתוארכת למאה ה-14לפנה"ס ליד חופי תורכיה. בין הממצאים כמאה וחמישים אמפורות כנעניות שבתוכן כטון שרף שזוהה כשרף אלה. עדויות לשרף של אלות נמצאו גם באמפורות וקערות כנעניות באלעמארנה שבמצרים מתקופת הברונזה המאוחרת.  בשני אוסטרוקנים  מהמאות שביעית – שישית לפנה"ס שנמצאו בארץ-ישראל נזכר משלוח מוצרים שונים ובהם ה"בטנא". באחד מהם  מופיעה כתובת על כד בגודל בינוני המזכירה מוצר זה, ששימש כמנחה ושם מקום בשם "כפר גלגול" (כנראה ח' כפר ג'ול) שבשפלת יהודה. סביר להניח שמקור הפירות מאזור הרי חברון שעד היום נאספים ונמכרים שם.