אודות פרופסור זהר עמר

אודות פרופסור זהר עמר

מרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן. נשוי לתמר (לבית משפחת בן זמרה) ולהם ששה ילדים ונכדים. מתגורר בישוב נוה צוף (חלמיש).

פרופסור זהר עמר עוסק במחקר רב תחומי של  תולדות הטבע במקורות ישראל ולאור הספרות הקלאסית והערבית. ההתמחות שלו היא בזיהוי צמחים ובעלי חיים במקרא, בספרות חז"ל וימי הביניים ובמיוחד בכתבי הרמב"ם.  

מחקרי פרופסור זהר עמר מתפרסים על פני משרע נרחב של נושאים ובהם: תולדות הרפואה ואתנופרמקולוגיה בחברות מסורתיות, תרבות חומרית וחיי יום-יום בעולם הקדום. זהר עמר עוסק בשנים האחרונות בסוגיות שונות שבתחום שבין תורה ומדע, מתוך הצגת בחינה מחודשת למקורות, ומתן פרשנות וזווית מבט השונה לעיתים מהמקובל. המטרה היא לרתום את כלי המחקר המודרניים ולהציג את תרומתם למחקר מדעי היהדות, אם כי לא מתוך רצון מאולץ לגשר ביניהם.

במחקריו הוא משתדל לנצל כמעט כל פיסת מידע אפשרית, תוך שימוש נרחב במכמניה של הספרות העברית והספרות הערבית ובמקורות העתיקים והקלאסים, כולל ספרות יוון העתיקה, לטינית וסורית. הדגש ההוא במיוחד למקורות היהודים והמוסלמים שנכתבו בערבית בימי-הביניים, כאשר הוא מציג את תרומתם להבנת הפריחה התרבותית והחומרית שהייתה בארצות האסלאם. מחקרים רבים הוקדשו להבנת הריאליה המשוקעת בחיבורי רס"ג והרמב"ם.

תחום מחקר נוסף קשור לזיהוי הצמחים ובע"ח הנזכרים במקרא ובספרות חז"ל. בעבודותיו האחרונות מציע זהר עמר להעריך מחדש את הזיהויים הקיימים באופן ביקורתי ולסווגם על פי רמות הסתברות (ודאיות, מסופקות). שיטתו מעניקה ל"מסורת הזיהוי" את המשקל הסגולי הגבוה ביותר מכלל המדדים הקיימים במחקר. הוא גם פרסם הצעה חדשה לבחינת זיהוי החיות הטהורות בתורה (עם גיא בר עוז ורם בוכניק) לאור הממצא הזואוארכאולוגי שנמצא בארץ ישראל וסביבותיה.

חלק ניכר מעבודתו מוקדש למחקר הצומח והחקלאות הנזכרים בספרות המקרא, המשנה והתלמוד, מחקר המשלב גם גידול ושחזור מעשי של הפקת המוצרים שנעשו בהם. בין השאר במחקרים המשחזרים את הפקת אריגי "פתילת המדבר", פענוח כתובת "שמן רחץ" הנזכרת בחרסי שומרון, הצעת שיחזור של "לחם הפנים", גילויה של "תולעת השני" (כרמיל האלון) הארץ-ישראלית והפקת הצבע ממנה, צבע הארגמן, זיהוי צבענים בטקסטילים עתיקים, וזיהוי היסטורי ומעבדתי של חומרי הגלם אשר מהם ייצרו את הנייר בימי הביניים לאור אנליזות של תעודות מהגניזה הקהירית.

בין המחקרים הבולטים בשנים האחרונות:  תעודות הגניזה הקהירית כמקור להכרת הרפואה הפרקטית במזרח התיכון בימי הביניים, זיהוי מחודש לצמחי המקרא, גידולי החקלאות המסורתיים, נייר עתיק, אריגים קדומים ומחקר צבענים עתיקים, גילוי כנימת האלון כמקור לצבע ('תולעת השני') תכלת וארגמן, אבני חן, קטורת ובושם, השבת האפרסמון, סממני מרפא מסורתיים של יהודי תימן ואתיופיה ותיעוד מסורות כשרות של בעלי החיים הכשרים בקהילות ישראל.

עד כה פורסמו למעלה ממאתיים מאמרים מדעיים בארץ ובחו"ל וכשלושים ספרים וחוברות ובהם כתבי יד רפואיים קדומים שטרם ראו אור.

לערך וויקיפדיה

לרשימת פרסומים