פרשת ויצא

רחל ולאה – בני אדם בשמות בעלי חיים

מאז ותמיד נהגו בני האדם לכנות את שמות צאצאיהם בשמות בעלי חיים, אשר תכונותיהם וחשיבותם היו להם מקור השראה. נקודת המוצא הבסיסית ששמו של אדם הוא כבודו ובעל משמעות חיובית (משלי כב, א; קהלת ז, א), אף אם נדמה לנו כיום שחלק מהשמות המקראיים הם בעלי משמעות שלילית או מוזרה. בסופו של דבר,  קביעת השמות היא תלוית תרבות, ומשקפת את נוף תבניתו של האדם והתפיסות שהיו מקובלות באותה תקופה. כך ניתן גם להראות את התמורות שחלו בהעדפות השמות האהודים והמקובלים. למשל שמות אנשים על שם בעלי חיים שבמשק האדם נפוצים יותר בסיפורי האבות עד לראשית תקופת המלוכה.

המקרא משופע בדוגמאות לשמות אדם על שם בעלי חיים, כארבעים במספר. פעמים שאזכור השם הוא אינפורמטיבי בלבד, אבל פעמים רבות יש לו זיקה ישירה או עקיפה לרקע הסיפורי. בפרשתנו מתואר בהרחבה בית לבן, כמשפחה הקשורה לתרבות רועי הצאן ולגידול בקר, דבר שבא לידי ביטוי בשמות בני משפחה זו. פירוש שם אחותו רבקה הוא עגלה ובמיוחד שם תואר לעגלה שמנה ומפוטמת, וברבים הם "עגלי מרבק" (מלאכי ג, כ). קבוצת בקר נקראת "רבקה" (משנה, עירובין ב, א) והוא גם מקום רפת הפיטום (תוספתא, פרה ב, ג). לבסוף, שורשה רב"ק הוא בשיכול אותיות "בקר", כינוי לכלל הבהמות הגסות. השם "עגלה" היה מאוד אהוד בקרב הנשים, למשל אחת מנשות דוד (ש"ב ג, ה). שמשון מכנה את אשתו "עגלתי" (שופטים יד, יח) ומצרים כונתה בפי הנביא ירמיהו: "עגלה יפה-פיה" (מו, כ).

פירוש השם רחל שהיתה רועה צאן (כט, י) הוא כבשה בוגרת (בראשית לא, לח)  ואילו לאה היא פרה על פי האכדית והאוגרית. יתכן שגם שם אביהן "לבן" קשור לצבע הצחור שהיה דומיננטי בקרב הכבשים  השכיחים בעת העתיקה, בניגוד למיעוט בעלי הכתמים (השוו בראשית ל, לז).

כבשים לבנות

כבשים לבנות

בשמות חיות הטהורות נקראו כמה נשים, כמו צביה אמו של המלך יהואש (מ"ב יב, ב) , יעל אשת חבר הקיני (שופטים ד, יז) ויעלה (עזרא ב, נו). השם "תחש" (בראשית כב, כד) הוא ללא ספק נגזר מבעל חיים שממנו הפיקו עור יוקרתי. שמות אנשים נקראו  גם על שם בהמות טמאות, ששמשו למשא לרכיבה, בשל ערכם וחשיבותם, כמו בכר בן בנימין (בראשית מו, כא). ביו שמות ראשי בני ישראל נמנו: גדי בן סוסי ועמיאל בן גמלי (במדבר יג, י-יא). אחד הדימויים של הדוד לרעיה ליופיה הוא : "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי" (שה"ש א, ט). קשה להניח שמישהו בימינו היה מעז לכנות את רעייתו ואת ילדיו בשמות אלה. לשמות אלה ניתן להוסיף שמות אנשים מכובדים שנקראו בשמות בעלי חיים שכיום נחשבים למאוסים, כמו חולדה הנביאה, עכבור ושפן" (מל"ב כב, יד), נחש (ש"ב י זכו-כז) ושפופן (דה"א ח, ה).  כמו כן, נזכר ליש אבי פלטי (ש"א כה, מד) ושועל ממטה אשר (דה"א ז, לו).

 שמות אנשים היה גם מעולם החרקים: דבורה מינקת (בראשית לה, ח), דבורה הנביאה (שופטים ד, ד), בני חגב וחגבה, משפחות הנתינים שעלו מבבל (עזרא ב, מה-מו) ופרעוש ראש בית אב בימי זרובבל (עזרא ב, ג).  תולע בן פואה השופט (שופטים י, א-ב), נקרא על שם תולעת השני שממנו הפיקו צבע אדום יקר ערך בתקופת המקרא. בשמות עופות נקראו יונה הנביא וחגלה בת צלפחד (במדבר כו, לג), קורא הלוי מבני קורח (דה"א ט, יט), איה  (ש"ב ג, ז), צפור אבי בלק מלך מואב (במדבר כב, ב) וציפורה אשת משה (שמות ב, כא).

 ישנם שמות שכנראה היו מקובלים יותר בקרב הנכרים, כמו חמור נשיא השכם (בראשית לד, ב),   זאב ועורב משרי מדין (שופטים ז, כה) ודישון  מבני שעיר (בראשית לו כה). חלק משמות האנשים שנזכרו במקרא על שם בעלי חיים מופיעים גם בטביעות חותם ישראליות מאותה תקופה בחפירות ארכיאולוגיות. אחד השמות השכיחים הוא "עכבור" המופיע בקשר לדמויות שונות. שמות נוספים שנמצאו על חותמות הם: חגב, גובה, שועל, שפן, גדיהו וגמליהו.

המרחק התרבותי בין תקופת המקרא לימינו לא מאפשר תמיד להבין מדוע אנשים בחרו בשמות מסויימים של בעלי החיים. יש הסבורים שמתן שמות של שמות בעלי חיים מזיקים כגון נחש ועכבר  (שהיה שם קיבוצי לכלל המכרסמים כמו נברן השדה), נועד לשמש כמעין הגנה סגולית על הילוד וסביבתו מפני המזיקים. כינוי אנשים על שם חגבים הוא ללא ספק נובע מכך שבעולם הקדום היה זה מאכל חביב ואהוד והד לכך נותר בשמות משפחה שהתקיימו בתימן בעת החדשה.

 

השאר תגובה





%d בלוגרים אהבו את זה: