פרשת בראשית

הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם (ב, יב)

על פי התפיסה מקראית מקורם של האבנים הטובות היה בגן עדן: "בְּעֵדֶן גַּן-אֱלֹהִים"  (יחזקאל כח, יג). בפרשתנו מופיע איזכור האזור הגיאוגרפי של הבדולח והשוהם. אולם לאמתו של דבר, מקור האבנים הטובות  אינו ברור ותלוי בזיהוי "פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה" (בראשית ב, יא-יב).דעה מקובלת שהכוונה לנהר הנילוס וארץ החוילה היא אזור נוביה וכוש היא אתיופיה (בראשית י, ז), אולם דומה מהפסוקים שבני אזור אלה התיישבו גם באזור חצי האי ערב  (בראשית י, כט).

זיהוי אבני החן במקרא הוא מורכב, על רקע ריבוי הדעות והעדר עקיבות פרשנית. כבר בימי קדם הייתה מחלוקת האם הבדולח הוא מין בושם או מין אבן טובה. ר' איבו פסק שמדובר באבן טובה בדומה לבדולח שאיליו דומה גרגר המן (בראשית רבה טז, ב ע"פ במדבר יא, ז).

ישנם זיהויים אחדים לאבן הבדולח, כגון: אבן הגארנט, פנינה ויהלום. מדובר בפירושים שאינם משקפים את המציאות המקראית. לכן נראה שיש לקבל את מסורת הזיהוי הקדומה ביותר  (תרגום השבעים, עקילס ורש"י), שמדובר בקריסטל הקוורץ (Rock crystal). מדובר בגביש דמוי זכוכית בדרגות שקיפות שונות.

קריסטל הקוורץ

קריסטל הקוורץ

אבן השוהם נזכרת במקרא כאבן יקרה שהייתה על כתפות האפוד של הכהן הגדול (שמות כה, ז) ובין אבני החושן (שמות כח, כ). התרגום היוונים היהודים (עקילס, סומכוס ותאודטיון) וכן תרגום הוולגטה ואחרים שמדובר באבן האוניקס (Onyx). האבן מאופיינת בתשליב של פסים מתחלפים כמו לבן ושחור או חום. מסורות זיהוי אחרות מציינות את אבן הקריסטל, אך בפסוקנו, אין הדבר אפשרי לדעה שמזהה את הבדולח עם אבן זו. מקורות האוניקס, הסרדוניקס והקרנליאן (אבן ה"אודם")  הקדומים והמשובחים היו באזור חצי האי ערב, כמו תימן. אכן, בין המתנות היקרות שהביאה מלכת שבא לשלמה נמנתה "אבן יקרה". (מל"א י, י). אבני קריסטל הקוורץ והאוניקס מופיעים בממצא הארכיאולוגי באתרים שונים מתקופות הברונזה ואילך במיסופוטמיה, מצרים ומרחב ארץ ישראל, לרוב כחלק מפריטי תכשיט.

השאר תגובה





%d בלוגרים אהבו את זה: